על כנפי נשרים
בעצב תלדי בנים
עופר ישראל וילנר״יוסף נתן לה תקווה, תקווה שאפשר לשנות, אפשר אחרת, אפשר לחרוש תלמים חדשים באדמת החיים. היא תמיד ידעה שלבנה, כשייוולד לה, תקרא יוסף.״
חווה שטיינברג סיימה את התואר השני שלה בהצטיינות והיא יודעת מה היא רוצה לעשות עם החיים שלה. היא חכמה, יפה ומצליחה, יש לה רצון חזק והיא נחושה להצליח, אבל משהו מסתבך. החיים קשים לה ומלאים בעצב ובמוסריות מעורפלת.
זהו סיפורה של חווי, אישה, מורה, בת זוג ואמא, המנסה להגיע לדבר מה בחיים האלה. זהו גם סיפורו של יוסף, הבן שנולד לחווי. סיפורו של נער רגיש ודרכו בעולם במציאות חסרת פשרות. כל זאת בעוד הצללים של השואה ושל האירועים הפוליטיים במדינה נוכחים בכל עת.
״בעצב תלדי בנים״, רומן זה של עופר וילנר, הוא גם סיפור על הרצון להיות נאהב, הרצון לאהוב והרצון לטעון את החיים במשמעות. סיפורי התנ״ך לוקחים בו מקום חשוב ומלווים את הנפשות הפועלות בו בדרכן בעולם. זהו סיפור מרגש על ניסיונם הלא תמיד מוצלח של חווי ויוסף לצעוד בעולם הזה בבטחה ובהתמודדותם עם כך שלא תמיד הדברים הולכים כמתוכנן. על כל אלה מרחפת השאלה - אילו בחירות אנו בוחרים? להתקדם קדימה עם העבר לצידנו או להשליך אותו מאחורינו מבלי להביט שוב?
